בלוג #גלריה זלאיט

בין כל התגובות היתה אחת שידעתי שאני רוצה להגיע אליה. היא גרה בישוב צפוני ששמו לא היה מוכר לי עד לתגובתה. אל עבודותיה התוודעתי דרך צג המחשב ואת לשונה החריפה שמעתי לא פעם דרך המקלדת שרשמה את דבריה הישירים, לעיתים עד כדי בוטות. כשהגעתי אל בי

אני אוהבת את זה. אוהבת את כל ההתרגשות שמתחילה עם עיצוב ההזמנה ושליחתה למוזמנים והפצה ברשתות ובמדיה. אוהבת לראות, לעיתים לראשונה, את העבודות שיוצגו ולהתרגש. תמיד אני מתרגשת, שהרי האמנים שנבחרים להציג אצלנו בגלריה, הם אמנים שנוצר איתם ועם יצירותיהם קשר חם שג

אם אתם אמנים פעילים ורוצים להציג בתערוכה, ודאי נדרשתם לא פעם לשלם כסף, לעתים לבעל הגלריה ולעתים לאוצר או למפיק התערוכה ולעיתים גם וגם. במרבית המקרים אתם גם חותמים על הסכם שבמידה ותימכר יצירה שלכם

מה קורה לאחר התערוכה? על מה חשוב להקפיד? התערוכה מהווה שיא, או אולי שיא נוסף, במהלך הדרך שלכם. תקופה אינטנסיבית מהרבה בחינות, אבל מה לעשות, מגיע הרגע שצריך להחזיר את היצירות הביתה. מה עושים עכשיו?

עד ליום בו נעמדתי על המדרכה ברחוב בתל אביב, לאחר שנאמרה שוב, בפעם המי יודע כמה, והחלטתי: לי תהיה גלריה. אף אחד לא יאמר לי "לא" כשארצה לעשות תערוכה. אף אחד! ידעתי שיש עוד דרך ארוכה ולא קלה לפני, אבל המטרה הופיעה פתאום, ברורה. ידעתי לאן אני רוצה להגיע ותערוכה הפכה להיות רק אבן בדרך.